1
שאני מתרה בהם בישראל. משום דק"ל מה לו למשה לצוות לשמים, וכי הוא מושל על השמים. וע"ק למה לקח עדות על ישראל, הרי עדיין לא חטאו. ל"פ שאני מתרה בהם בישראל, כדכתיב לעיל ל יט העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ, וזה לשון התראה הוא, וכמו בראשית מג ג העד העיד בנו האיש וגו'. כי עדיין לא דבר עם השמים והארץ כלום, ועכשיו דבר עמהם:
2
ותהיו עדים בדבר שכך אמרתי להם כו'. דק"ל דלמא ישראל לא יקבלו שמים וארץ להיות עדים. ול"פ שאמרתי להם, ר"ל כבר אמרתי להם:
3
וכן ותשמע הארץ. פי' אל תאמר מדלא כתיב האזינו השמים והארץ ואדברה, ודאי שני עניינים הם, אלא ר"ל וכן תשמע הארץ, שאני מתרה בהם בישראל ותהיה עד בדבר. והא דכתיב גבי שמים האזינו וגבי הארץ ותשמע, משום דמרע"ה היה קרוב לשמים, שהיה קרוב למיתה, והיתה עתה נשמתו דבקה למעלה, וכשאדם קרוב לחבירו שעומד קרוב אצלו, אומר לו האזין, ולכך אמר האזינו, אבל היה רחוק מן הארץ, לכך שייך בה לשון שמיעה. ומשום הכי לא כלל אותם כאחד לומר האזינו השמים והארץ ואדברה וכו'. והרא"ם פי', דמשום הכי לא כלל אותן, מפני שהשמים הם יותר נכבדים מן הארץ, משום הכי לא כללם בדבור אחד. ולפי פירושו אינו מתורץ למה שינה הקרא בלשונו, דגבי שמים כתב לשון האזנה וגבי הארץ כתב לשון שמיעה:
4
אמר משה אני בשר ודם למחר אני מת כו'. וא"ת והא בפרשת נצבים לעיל ל יט פירש שם טעם אחר בפסוק העידותי בכם את השמים וגו'. וי"ל דלעיל גבי התראה, שצריכים העדים להתרות באדם שרוצה לעבור עבירה שלא יעבור, וא"כ קשה איך יעשו השמים והארץ התראה והא אין יכולין לדבר, דאין לפרש דמשה התרה בהם בישראל בפני השמים והארץ שלא יעברו, דהא באותו זמן לא רצו לעבור, והוי התראת ספק ולא שמיה התראה, ועל זה פירש"י הסתכלו וכו', והסתכלות כזה הוא כאלו דברו ההתראה בפה, והכא בשירה זה מדבר בעונשן של ישראל, שאם יעברו על מצות השם ויעבדו ע"א, וגבי העונש כתיב לעיל יז ז יד העדים תהיה בו בראשונה, לכן פי' כאן טעם אחר:
